סבתא…
תמיד חשבתי שלי זה לא יקרה. שתמיד כולם יהיו בסדר, עד הרגע הזה שאמרו שאת כבר אינך....
פתאום התחלתי לחשוב על כל הדברים שאמרתי לך ושרק היום הראיתי לאמא איך את אומרת אתיופים ונותנת אוכל למשפחה, רק היום...
חשבתי גם על הפעמים שהייתי באה אלייך כדי להראות לך איזו שן מתנדנדת לי או איזו נפלה וכמו תמיד הייתי הולכת לארון שלך ומוציאה שתי כפפות בכל פעם,
ואיך יכולתי לשכוח את הסוכריות שנמצאות בשידה הקטנה על יד מיטתך....
סבתא, אני בטוחה שלא רצית לעזוב, גם אנחנו לא רצינו שתלכי לשום מקום, אבל כך קרה ועם זה נבצר עלינו להתמודד...
פתאום נורא מוזר להוסיף לאחר שמך זיכרונך לברכה....
כשכולם יספרו על הסבים וסבתות שלהם אני אספר עלייך, שאת היית אישה חזקה שלא ויתרה על רגע בחייה ולא ויתרה על שנייה להיות בקרבתנו
ותמיד אהבה ועזרה בכל רגע נתון...
אני אספר גם שאת אהבתי אלייך לא ניתן לתאר ולכן כל מה שנותר לומר זה שאני אוהבת אותך מאוד,
ואני מקווה מאוד שגן עדן באמת קיים ושם תיהיה ותשמרי עליי מכל צרה....
גל אטלן 1.1.2009